בבוקרו של יום אוגוסט רותח, דלת החניה החלודה של רותי נפתחה בחריקה.
רותי, אשה בגיל העמידה, מורה בחטיבת הביניים, התיישבה במאזדה 3 שלה, סובבה את המפתח, והניעה את הרכב.
מבט בלוח המחוונים הפך אותה מודאגת. הרכב נשמע תקין, המזגן עבד, הרדיו גם עבד, אבל נורת מנוע נדלקה לה באדום בוהק.
רותי מטפלת ברכב בדיוק כמו שהיא מטפלת בתלמידים שלה – עם הרבה אהבה. טיפולים בזמן, הרכב מצוחצח ונקי, צמיגים היא מחליפה כל שנה.
הכל עם הרבה אהבה ודאגה. זו הסיבה שכאשר נורת המנוע נדלקה, היא החלה לדאוג.
בלית ברירה, רותי ויתרה על כל הסידורים שתכננה לאותו יום, הרימה טלפון למרכז השירות שלנו והביאה את הרכב לבדיקה.
"בוקר טוב, אבי," בירכה רותי את המכונאי הראשי של המוסך, חרדה מחלחלת לתוך קולה. "יש את האור המוזר הזה שצץ בלוח המחוונים שלי."
אבי, גבר חסון בשנות החמישים לחייו עם התנהגות ידידותית, הרים את מבטו מהמנוע שעליו עבד וחייך לרותי חיוך מרגיע.
"בואי נסתכל, רותי. תוכלי להראות לי?"
הם הלכו אל המכונית, המשטח הכסוף והחלק שלה משקף את שמש הקיץ הקופחת. רותי סובבה את המפתח ועל לוח המחוונים הופיע אייקון אדום קטן – מנוע עם סימן קריאה.
"תראה, הנה זה. זה מעולם לא קרה בעבר," מצחה מתקמט מדאגה.
"זו נורית הבדיקה שלך, רותי," הסביר אבי בסבלנות. "זה יכול להיות כל דבר, החל ממכסה רופף ועד לבעיה רצינית במנוע. אבל אל תדאגי, נערוך אבחון ונראה מה קורה".
רותי הנהנה, לבה הלם בחזה. היא תכננה נסיעה ארוכה לסוף השבוע, והסיכוי לבעיה אפשרית הספיק כדי להחשיך את יום שטוף השמש שלה.
זמן קצר לאחר מכן, חניכו של אבי, דני, חיבר מכשיר כף יד קטן ליציאת ה-OBD-II של המאזדה.
המכשיר צפצף לאחר מספר רגעים והציג קוד תקלה. פניו הצעירות של דני פרצו בחיוך כשקרא לאבי. "נראה שזה P0455, בוס," הכריז דני, כאילו זה עתה פיצח צופן מורכב.
אבי ציחקק, טפח על גבו של המכונאי הצעיר. "עבודה טובה, דני. זו דליפת מערכת פליטת אידוי. יכול להיות מכסה רופף או צינור סדוק, אבל בהחלט לא בעיה גדולה במנוע."
הקלה שטפה את פניה של רותי. "כמה זמן ייקח לתקן את זה, אבי?"
"לא הרבה זמן, רותי. נחזיר את המכונית שלך לכושר לפני שהיום יסתיים," הבטיח לה אבי, ועיניו מתקמטות בחיוך חם.
כפי שהובטח, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, דני הידק את המכסה והחליף צינור קטן סדוק.
הוא גם ערך מבחן משני כדי לוודא שלא אורבות שגיאות אחרות.
רותי חזרה ומצאה את המכונית שלה מגרגרת כמו חתולה מרוצה, נורית המנוע המעצבנת נעלמה.
הכרת תודה נוצצת בעיניה, היא הודתה לאבי ודני על שירותם המהיר והאמין. "הצלתם את סוף השבוע שלי, רבותי."
כשרותי נסעה אל השקיעה הארגמנית, אבי התבונן, חיוך מרוצה מתנגן על שפתיו.
זה היה יום שנוצל היטב.
במרכז שירות תכלת, נורה בלוח המחוונים היא לא רק קוד שגיאה, אלא הבטחה שסיפורי העיר, כמו נסיעת סוף השבוע של רותי, יוכלו להימשך ללא הפרעה.